עליי
אני לא מלמדת את זה מבחוץ.
אני רותם. נשואה לולד, אמא לדין.
בשלוש השנים האחרונות עשיתי את ארבעת הדברים המשמעותיים ביותר בחיי: החלמתי מסרטן,
הקמתי מכינה וליוויתי כ־80 בני נוער, התחלתי ללוות בעלי עסקים בתחילת הדרך -
והכי חשוב, נהייתי אמא.
הסרטן שינה את חיי, והיום אני יכולה להגיד שהוא הציל אותי מחיים שלא באמת רציתי.
עשיתי את המסלול ה"רגיל" - צבא, תואר, זוגיות, עבודה במשרד ממשלתי. היום שלי היה מלא מהבוקר עד הערב,
ובפנים הנשמה הייתה ריקה.
כשהרופאה הודיעה לי שאני חולה, הדבר הראשון שאמרתי היה: "איזה מזל, אני לא הולכת יותר ללימודים".
כבר אז הבנתי שמשהו כאן לא מסתדר.
כל התקופה הזאת עברה עליי בעצירה ובשאלות: מה אני רוצה? מה חשוב לי? מה הערכים שלי?
אני בספק כמה מאיתנו באמת עוצרים לשאול אותן.
הטיפול האחרון שלי היה סביב ה־7 באוקטובר, ולא היה לי ספק שאני הולכת לתרום בדרכי.
פתחתי יחד עם ראש המכינה שלי את מכינת "אור דימונה" - תוך כדי שאני לומדת אימון מנטלי.
כי בסוף הבנתי את זה בפשטות: אני רוצה להשפיע. ואדם שהולכים אחריו הוא אדם שיודע מה הוא רוצה, מחויב, ומגשים את עצמו.